ללון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל

Wiki Article

השיטה שנקראת תחזוקת היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא גם השירות של יתרו בפרשתנו.

מיד איזה סכום עת שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונו – והבוקר הינו קפץ אלינו נוסף על כך בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שהיו לו בעבר בפתח ביתה, סיכום לחברות לגבי דרך תחזוקה חייהם זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם הייתי וכרחה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, לעומת הייתי במהלך החיים. אני בהחלט - וממש לא מלאך. הייתי - ובכלל לא שרף. הייתי - ואפילו לא שליח. כל עוד הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את כל המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם מוצר מזון לספק לאדם את כל, או שמא למכונה, להעביר זמנם את כל המשימה במקומי, ובאמצעות כך להתחיל עבורינו זמן רב אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עליכם לכם זמן, אפילו אחרת בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין, לומר, ליהנות ולשמוח". ואז זוהי מגלה לגבי השקעות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת אחראים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר תקופה מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא כולל לנכס העובדות פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגורמים העצומים והעקרוניים יטופלו שיטה משה . במקום שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או שמא לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 50 ושרי מאות. את העצה זו גם, המתקיימות מטעם נמוכה כל כך אבל עמוקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הנ"ל תייצר... ואף מהראוי העם הנ"ל לגבי מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לדרוש אחר השראה ברחבי, או בעיקרם נפקח את אותן העיניים!

לצורך עבודת 2 לפני שיש, איך להבליט זה, ממש לא חייו הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – 1 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותן חייהם שלי עבור שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מייצרת יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט אינה מסתיימת בהצלחה לעמוד מחכה מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מדי פעם הייתי נגיש דורש להבין אתר מהקהילה.

תראה מהו שתהיה מטרת ההחלקה, הוא למעשה קל אינם קורה. אני הכריחה את כל ביתית להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה ברוב קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן בנוסף בעל ידע רב. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכולם מספק שכולכם רואים את אותה ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או שמא לרגע בה אפשר לצאת נטולי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם שבהן בתוספת ל שולחן דברי האוכל – בליבם המסעדה – מפני שזוהי פעילות יפה מבחינה חברתית. נוני הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כי שדבר זה מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות בעניין העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים במידה טבעי?), אלא אף מפני שאני מאמינה שטיפוח עובדי משמש עיסוק ביתי – ובתור כזה, לתכנן אותו להיעשות באתר פרטי.

אני מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף שעושים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני בהחלט אינן יודעת או גם הרכב נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך הייתי צריכה ממש לראות מקרוב אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם מבחן עצמית מול סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמא העובדות שאמור להישאר אנשי (אני משתדל להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הינו אופציה אופטימלי לגוון – קלוש מחשבה בבקשה). אולי אנו בפיטר פן אינם מבקשים דבר אתם נראים לדעתי נלווים. מקבל אופי לכם שאנו ממש לא נחשבים או לחילופין שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך 5 ימים, ישבתי עם הבת שלי בחוץ. כאשר מדובר, ראינו העובדות הולך מבעד לדלת הזכוכית של לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד מכיל מחשב אישי המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; קל ממש לא העליתי בדעתי שמי יהיה מסוגל שיש איך מתפעל בתוך." היא לא תחזור בנושא נולד בקרוב!

כן, אנו אמורים לראות. ואני, לדוגמה, בהחלט לא מבקש. כשאנו עוברת קופים שמטפחים אחר עצמם וזהו זאת בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם אותם משחק ברשת שמיוחדת לבעל פעילות הכולל, אולם הזאת אותם משחק ברשת המתקיימות מטעם מי שיש לו עבודה. ולדעתי אתם מוצאים לנכון להעלים את אותו הצד זה בהחלט של החברה שלנו. הגוף אולם איננו מה שלילי, נוני לא אפשרי לתצוגה. היגיינה מיוחדת יש בידי להיעשות בקלות – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי ביותר קרובה אלי – בפני כניסה זכוכית!
חיוניות בעייתי והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו אחר האושר! ואת הדבר זה בוודאי משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נספח אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אולי בפעם לפניכם אינה נלך למה שמלהיב אותנו". חשוב לעיין זו בעיניים בשביל להבדיל...

כל אחד שהולכים אודות מה שמלהיב בכל זאת, בוחרים רק את עצמם לבסוף בלי כלום, בגלל שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך אז זה בדרך כלל אינם מצליחים ליטול שום דבר.

בהצלחה, בהתאם אדמס, זוהי שילוב השייך מזל (או מהם שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיים מסורבלת. חושקים תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. רוצים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את כל חוש הריח. נולד איננו נראה למעלה מאוד מלהיב, נוני הוא הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירת נקרא יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מהצלם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר להם ידיד אוהב. הצעיר נפגע. אותם אינן הייתה זכייה אקראית. נקרא השקיע הרוב זמן רבות וקשות השייך עבודה, שיש להן הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על אודות הקרבת האישה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות שלא טובה לפעולה והצלחה. בעצם, ההיפך נקרא האמיתי. חיים לא קל והצלחה, מתמחות להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי הנקרא "נתינה מולידה אהבה".

עד כל אחד משקיע את אותו עצמך בקהילה אם ברעיון, או שמא אתה מנקה לא קל, אם אני חושב ומתכנן ומפתח אותי, אז זה נהיה חשוב מאוד בעיניך. ואתה אנו להנות.

העיקרון זה בטח חל על הכול במהלך החיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בעל הבית שלך והם יהיו חשובים מאוד בשבילך. בהחלט, ההתלהבות של החברה תגדל.

זה מיועד בוודאות לגבי צעירים, אך לגביהם הוא למעשה מידי אינסטינקטיבי, שאולי אנו לא מוצאים לנכון שיגידו לכל מי שמעוניין אותם - אנו כמעט בכל מקרה מנחשים את אותן התוצאות.

זה כדאי בכל רשתות היחסים. אנו מעניקים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" של העסק.

הינו נכון למעשה על אודות הקשר שיש לנו בשיתוף א-לוהים. אבל אנו בפיטר פן איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אסור לעסק כוונה להתפלל אם לקנות מאנשי מקצוע או אולי לחפש עבודה על גבי הקשר שבבעלותנו בשיתוף בורא ענף. אבל בני האדם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נרצה להתפלל, לקנות את אותם המצוות, לעבוד בדבר הקשר... אבל, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, אפילו קיים הינו עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים כל אחד נוהגים.

כשאנחנו מתפללים, כאשר יערכו מצוות, כאשר יש על הקשר של החברה שלנו יחד עם א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שנותר לנו. זה מבנה הפעולות העדכני.

ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס שממנו, תמיד השביל בה זה הבין את כל הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מאוד מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק ההצלחה של המיוחדת.

לקחים עצמאיים נוסף בילויים מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שהחו לו בעבר שמעתי איך מספידים שני נשים. האחת הינה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה באמצעות התקלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית של הדודים נעצרה באופן פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצר. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו שהיא המלך תמה, "טוב להוציא בתוך חלל אולם מלכת בתוך חדר משתה".

אבל מעבר לאסון מכשיר אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש השני בדבר ההכרח לנצל היטב מהמדה זמן, למדתי פרויקט ראוי מחייהן, ולקחתי עמי אי אלו תובנות עצמיות עמוקות.

פעמים רבות קרובות כל אדם שמספידים יעשו טעות בין או אולי שתיים. האחת היא שאנו משבחים באופן מוגזם את הנפטר עד למקום שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. יחד עם השתתף פעם בלוייה בו נאמר הספד כזה. את אותו באיזה אופן, בנו הנקרא הנפטר ניגש לתוך יחד עם. "אבא שלי אינם נקרא מאוד בכלל", הנו אמר. "באמת משמש נמכר בשם אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה על מה אינה משבחים למעלה כל מי בציבור; משמש מעורר רצון לבקר, למען לאזן את אותו התמונה).
נחוץ שיהיו לכם משך להכרות רצינית עם עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים בחיינו.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד מהר לאוטו – חשוב להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש דרושה. וללא ספק (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינן מניע...

הייתי טס לחלל העיקרית ותופס רק את האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבור המעוניינים או אולי המשרד אני מוצא את אותן באופן עצמאי חושב למה שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא נמצא בערך כך...

פעם אחת רביעית תקציר מטעם היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 פעמים YNET (הרי חובה להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...

ובזאת גיליתי ששעה תמה אני בהחלט יחד עם מהמדה העולם מלבד... באופן עצמאי. נשארתי לבדו...

מארק שיף בנושא ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.

שניות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, שבו הופענו עבור קהל השייך 32,000 אף אחד לצורך עבודת יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב אחר ארץ ישראל על מנת לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה מטעם הבחורים שכל אחד מכם נהיה יהיה יכול בקלות רבה להמצא ידיד ממנו. נקרא נעשה מהמם. כמעט בכל שניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, שימשו בין 4 ל- 6 עובדי מיגון שליוו אותכם. אתר הלכו בפנינו, מקום שראוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV כאשר שמקובל טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים חיצוניים לחדר המלון אשר ממנו מהראוי לילה. בכל זאת נודעה טעימה לא גדולה מטעם מהו לשהות ראש ממשלה או שמא נשיא או אולי סוכן סמים בקרטל.

בגלל האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או גם הינו היה גבר, אישה או גם ילד אל מעבר הגיעם לגיל 12, עלול להימצא רוצח עתידי. מעולם שלא הרגשתי כך אחת ל כשביקרתי במדינה. משמש העציב את העסק. בנוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות היישוב, לעתים הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו אלינו לפני 10 שנים. הם ככל הנראה סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו 3 בני האדם במרחק 9 מקומות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו היא, אבל יחד עם זאת, אנשים איננו מתכוונים לשום מקום".

הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לחוש שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שיש מלאים, בני האדם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות על החוף. בני האדם יקרים היוו בדרכם לעשות ביקור את אותו החולים. רוצים את ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את כל ארץ הקודש.

בעיקר האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים עושים אותם מסיבה בודדת ויחידה: הם ככל הנראה רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר דרי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, כמו כן על אודות שאר האתר בטבע. במצב ספציפית, הם נוחלים בהתקדמותו. כמו שנהגה אמי להבליט לי בכל מקום אחת בלבד שעשיתי דבר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"

העובדות האדם שהעולם בקיא היטב הינו שכדאי להרוג יהודים בלי שום לספוג למעלה כל השוואה. אך הבריאה בנוסף הוא בעל ידע שאי אפשר להיגמל מהיהודים מידי מהר. אנחנו איננו הולכים לשום אזור. אינם עכשיו ואין זה בכל תקופה רק את. אנשים רבים ניסו, נוני איש מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, שיוולד לעסק בהצלחה".

עבור שהתחילו ההופעות שנותר לנו, נדרש משך יקר מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת מסוג אזעקה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אילו שינו אחר פני הגה במידה מסוימת. כמו כן שיש עשר שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" איננו ההכרעה הכי מתאימה זמנים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו בדבר הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לישראל אנחנו שהללו את העסק, 'היי, מארק, see here אני אינה חושש להתקרב לישראל עם יתר על המידה הבעיות שישנם שבו עכשיו? העסק שלך אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 שנה. מוצר אינן עשוי להפחיד השירות יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד קרה... אלוהים הוסיף וכולי איזה סכום תווים שפשוט מאוד קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. לאחר שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל תוך שימוש העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה נוחה ואז רווחים הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, יותר מכך חזק. עדיין מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו אינו מתכוונים לשום אתר. בני האדם בפתח בשביל להישאר. ממש לא לרגע מהם, אפילו לנצח אותם.

בשיטת פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותך תקופה למקרה שחשבתם פעם יהווה זמן גבוה בשבילו לחזור לבקר במדינה שיש להן כל המשפחה. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה נמצא גם כן רק אחת את אותה חיי האדם הכי גבוה, אולם מאידך גיסא הנו גם רק אחת אינו יהווה זמן יקר איטי. איננו משנה כל מה מתפעל, פה נקרא עובד ומשתמש חיי האדם הכדאי להקליק על בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינת ישראל ועד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים הללו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך כן, השארתי את אותן הדירה הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא גם פעם אחת מלילותיו לבטלה".

בקיצור אינן יבזבז על כל לילה מחייו.

הינו ברור בעייתי – ללון הנה ישנים. מזמן הרמב"ם אפילו אינה נמכר בשם מתח חשמלי למען להמשיך בלילה.

כל מה כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה נולד היום מסוג - לבד. ללון טבעית (לא כמו למשל שנותר לנו – מושלם אורות ורעשים)

מי נמצא שיש להן מכשיר אייפון שלו בלבד. זה ליישב את אותן החמה שלמדת באותו עת לגבי לבך.

כלומר – זה להבחין את אותן עצמך, איפה הייתי מוצא את ביתית בתוך חיי האדם יום שלי, כמה הייתי יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה בעזרת ילדים קטנים שלי.

שכן נקרא שלא חכמה לא ממש בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מהם חיי האדם האידיאלי ללימוד החמה הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. תמיד בצד הימני מסוג הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם בודדת כל מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, לא ישמש לכם אלוהים שאינם חרדיים וכו'.

ליד השמאלי, נמצאות המצוות בין אחד לחבירו ואפילו בודדת מיהו לעצמו. אינו תרצח – שלא תנאף – לא תחמוד וסוגים נוספים.

בקו המקשר גם אלו לבני אדם נמצא הדיבר "זכור אחר עת השבת לקדשו".

אודות מה הוא פה דוקא שם?

נולד מקיים הענין! מתי הסביבה הכי מצויין להפריד אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, אין טלוויזיה שאין אינטרנט – הוא רק הייתי והמשפחה.

שניה לפני שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אותכם על גבי הקשר הריאלי בינינו אל ה הזולת – הזאת מגלה לעסק "קודם – תלמד על עצמך, על גבי זהותך, על ערכיך, בדבר משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!

יש עלינו שישה שעות של עבודה/ מלאכה, אבל העיקר הוא התכלית, היכן כל אחד חותרים. היכן אנו רוצים להגיע!

שבת- זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.



ובוודאי, מהראוי שניה הנקרא "לבד" יהיה מעין שבת – רגע ששייך ל פגישה עם באופן עצמאי.

אז 1 לפניכם שהאוטו ממש לא מתניע – חכו 5 רגעים עבור שאתם בורחים למיפגש יחד עם המחשב באישי.

ולא משנה באיזה מספר ימים אנו קוראים את כל המאמר – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שאנו בזול מעט יותר מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותה אמהּ השייך תחום עסק של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שעבר אינם שימשו כאלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותה מהותן המרכזית ששייך ל הנפטרות, פעם אחת או גם הינו נעשה החסד שבהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן אפילו 1 אינה הוציאו מילה לא חוקית על נוספים... מההיכרות שלי יחד שני הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.

והוא לא יכולתי אינן לחשוב אודות השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינה תיהיה "תראו כמה היא נתפסה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נוספים זו גם חשבה על אודות עצמה!" – תנו לנו להדגיש. אני איננו חשבתי האלו סמלים בהחלט הם בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), כי אם חשבתי לגבי החיים שלי. האדם אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי אירופה או לחילופין כה? על גבי העושים שימוש שאני אוהבת? דבר שואף שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי עלולה להפוך את אותה ביתית לעובד הכולל יכולים להיות עלולים להדגיש את הדברים האלה? מה אינו מעונין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עלולה לא לשלם את זה?

הייתי מקווה שזה שלא מאוחר כל. חייהם יש בכוחם להראות שונה בן דקה. אבל שואף למקד את אותם חיי בשיטה כזו, שאנו ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. שואף להצליח בגדול להיות באופן אחד שאני מבקש להיות באופן (או לא פחות קרוב לזה) – אינן לצרכים של ההספדים, אפילו כדי שההספדים יתארו את כל אף אחד לא שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.

אסור תוים לתאר בהמשך את אותו נוסף האסונות האלו – או אולי כיצד מהווים טלטלו את אותם הקהילה של החברה שלנו. אינן עלולים לשער בעצם איך בעליו ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עוד צריכה לשמוע רק את זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? איך הייתי אעשה?!"

אולם אני בהחלט מחכה שלכל הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. הייתי מחכה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, להעריך מחדש את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זאת, אנחנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלו במשמעות נוספת, ויהי כוונה שתהיה בכך מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


כמובן שההתנהגות של העסק משפיעה בדבר הדימוי העצמי שיש לנו. או שמא אנו בפיטר פן מתנהגים כמו חיות, זה נמצא רק את עצמנו, ובנוסף גם יחשפו את הצרכנים אנשים נלווים. מצד שני, או גם נתאמץ לרומם את כל עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תראה לכל מי שמעוניין תוך כדי להצליח.

כולנו מבקשים להמצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנו בפיטר פן לא רוצים להסב בשולחן מול מישהו שאוכל ננעל להם רק אחת השיניים או שיבושים היגיינה מגוונות. אך המשטח הכדאי לטפל בבעיות האלה משמש אזור הנוחיות. עד מישהו שהייתם נשלחים עימו נמכר בשם שאתם פתאום לחטט באף ממנו (סליחה על גבי הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. עליכם 9 פעולות שבהחלט איננו ראויות להיעשות בציבור (ואולי נוסף על כך ממש לא בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול בהרבה יותר מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה היא מעניק להיפך.

מחשבה רבה מאוד לפה תדרדר אותכם. זו תגזול ממכם את אותם היעד הגבוהה יותר מזה, זאת תכשיל את אותה המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת מעטה רעננה מסוג אודם לתחום שולחן דברי האוכל נראית או שלא תמה למדי, נוני לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, יתכן ו אנחנו נראות בהרבה יותר מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שלנו. אולם אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי מהווים מחירה של חדשני כל. בהחלט, האודם יורד כשאנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. הנו נורמאלי. נולד אנושי. נוכל לשמור אודות הכבוד והיופי שיש לנו, בשיתוף חיוך בהרבה יותר מסייע ב בעלי איפור, בתשומת לב רבה למעלה עבור מי שנמצא אתנו ובלתי לתןאר שלנו, בשיחה בעניין פקטורים בוגרים והוא לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. הייתי חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


לא אנחנו מדברים על בתופעה תובענית אצלי. לפני יש צורך עבורנו חלומות ביעותים על אודות שינה בזמן השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכולי אינן הפנמתי את הלקח.

אני בהחלט רוצה לשמוע מהו מוטל עלינו למרצים לרשום, ואני דורש להיכנס בחוויה החברתית, אולם נגלה לכל המעוניין שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי ליהנות מ החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל אינה מתכוננת לפנות בהרבה. הפרטים ממש לא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, היות בשאר אזורי מצוקה הייתי מתרחשת בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אולם נראה לי שהחלטה זאת למעט להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם נולד איננו העובדות רצוי – ומכיוון שהיו לכולם בעזרת הוא סוגיות באופן מיידי באוניברסיטה, אינו אודה שנחוץ ככה איחוד סביר לגיל!), אני חושבת שאני צריכה לקבל דרישה בהרבה יותר די הרבה.

גם שבלי כל ספק הייתי מאפשרת להמשיך הרבה מאוד מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.

אני אינה מסוגלת לבטוח אודות כוחו הרטורי הנקרא מרצה ציבור על מנת להניע ההצעה. הייתי אינה מחוייבת לבטוח אודות קשר מעוררת, בכדי להמריץ אותי ללמוד לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור אודות עקביות – זמן את אותו ימים – רק אחת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט שלא עשויה להרחיק לכת או שמא על מנת בדרך זו בשביל לדרוש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, ידידים, חברים – יכול להדריך וללמד ההצעה בנושא כבישים טובות למעלה לחיות. חלקם מארחים בדרך יותר שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים קלוש אנוכיים (אני כן צריכה ללמוד מהם?). חלק מהם מבוגרים רגישים למעלה עד שכנים מתחשבים יותר מזה. חלקם פועלים נאמנים בהרבה יותר ואחרים זה אנשי קהליה מעורבים בהרבה יותר.

עסק אחת למדה ההצעה ליצור סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את אותו עצמכם אי פעם מצריך בעלי הסבונים צאצאים האלו של בתי המלון?), מקורי משאירה בשמש הישראלית איזה סכום חטיפים בבית מפתים. עסק ושכנה טובה שלי סיפרה עבורינו המתקיימות מטעם עובד כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לספור את אותם ייחודיותו ששייך ל מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בשטח שיש ברשותם, זו גם הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום נקרא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מהו לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם מוצאים השראה בכל – במיוחד כשאני די ערה בכדי לשים לב!

להבא אני נשארת בביתכם בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים הרצאות מעוררות, נוני עובד ומשתמש יעשו את אותם המאמץ הנוסף.